<h1>שיטה לתלמיד רבינו יחיאל מפאריס — מו"ק</h1>
<h2>דף יג.</h2>
[מו"ק ה' ע"ב] ה"ג בית הפרס כדתנן. ובית הפרס מי מטמא באהל והאמ' רב יהודה אמ' שמואל מנפח אדם בית הפרס והולך ורב יהודה בר אמי משמיה דעולא אמ' בית הפרס שנדש טהור. אמ' רב פפא לא קשיא התם בשדה שנחרש בו קבר כדתנן החורש את הקבר הרי זה עושה בית הפרס וכמה הוא עושה בית הפרס (והולך רב יהודה בר אמי משמי' דעולא אמ' בית הפרס שנדש טהור, אמ' רב פפא לא קשיא התם בשדה שנחרש בו קבר כדתנן החורש את הקבר הרי זה עושה בית הפרס וכמה הוא עושה בית הפרס) מלא מענה מאה אמה והכא בשדה שאבד בו קבר, ושדה שאבד בו קבר בית הפרס קרי ליה וכו'. והכי פי' דכולה. בית הפרס כדתנן. כלומ' כמו שמפו' במשנה, ולא גרסי' הכא החורש את הקבר כו', דמדקא משני בתר(א) הכי, התם בשדה שנחרש בו קבר, מכלל דעד השתא לא אסיק אדעתיה דמיירי בנחרש בו קבר, ועוד דאי ברישא... מוקי' לה סתמא דתלמודא בנחרש בו קבר, א"כ [השת]א [דהדר] ביה ואוקמ' באבד בו קבר הוה ליה למי' אלא. מנפח אדם בית הפרס והולך. מיירי באדם ההולך לשחוט את פסחו ופגע בבית הפרס וצריך לו לעבור לתוכו מנפח לפניו והולך וסגי ליה בהכי, דכיון שנחרש השדה כדמוקמי' הא מילתא לבסוף א"כ אית לן למימר שהמחריש' שברה העצמות עד שנכתתו שלא נשאר בהם כדי טומאת אהל ביחד, ומשום הכי סגי ליה בנפוח, דהא ליכא למיחש אלא שמא יגע בו ברגלו בדרסו עליו או יסיטנו ויזיזנו ממקומו, ואי חזי ליה דרמי אארעא פריש מיניה ואזיל לאדך גיסא, ואי תותי ארעא הוא מכוסה מעט בעפר כי מנפח חזי ליה ואכתי פריש מיניה, ואם הוא בעומק תחת הקרקע הא לא מסיט ליה ולא יגע ביה, ואי עבר עליה לא מיטמי מאהלו. שנדש טהור. דכיון שנחרש תחלה ואחר כך נדש ברגלי אדם ובהמה שהלכו בו מותר להלך עליו, דמספי' אזלינן ביה לקולא ואמרי' דלא נשאר בו עצם כשעורה, והני אמו' לא פליגי, אלא דרב יהודה אמ' שמואל מפר' שיש בו בדיקה בנפוח, ורב יהודה בר אמי משמיה דעולא אמ' דאם נדש שאינו צריך בדיקה כלל. והא דפרישנא הא מילתא בהולך לשחוט את פסחו, הכי נמי מוקמי' לה בפסחים פר' האשה [צ"ב ע"ב] ובסוף פר' בת' דחגיגה [כ"ה ע"ב], דקאמ' התם לא שאנו אלא לעושי פסח אבל לא לאוכלי תרומה, דגבי פסח לא העמידו חכמים דבריהם במקום כרת. וקש' דבברכות בפרק מי שמתו [י"ט ע"ב] אמרינן להא מילתא אף בדבר שאין בו כרת, וכן בבכורות פ' עד כמה [כ"ט ע"א], אמרי' מוליך את חברו להעיד לו עדות ואם היה כהן מטמאהו מטומאתו ומוקי' לה בבית הפרס דרבנן, וכן בערובין פרק בכל מערבין [כ"ו ע"ב] תנן מערבין לנזיר ביין ולכהן בבית הפרס, ומפרש עלה בגמרא [ל' ע"ב] דאמ' רב יהודה אמ' שמואל מנפח אדם בית הפרס כו', (ומפרש) ובפ"ק דע"ז [י"ג ע"א] תניא, ובפרק מי שהוציאוהו גוים [עירובין מ"ז ע"א] מייתי לה, הולכין ליריד של גוים ולוקחין מהם בהמה עבדים ושפחות בתים שדות וכרמים וכותב ומעלה בערכאות שלהן מפני שהוא כמציל מידן אם היה כהן מטמא בחוצה לארץ לדון ולערער עמהם וכשם שהוא מטמא בחוץ לארץ כך הוא מטמא בבית הקברות, ומוקי' לה בבית הפרס דרבנן, ומטמא ללמד תורה ולישא אשה, ומדלא אזכר התם נפוח פרס משמע דבלאו הכי שרי, וי"ל דכל הני שרי לילך שם, אבל מ"מ הוא טמ' אחרי כן, וכן משמע לישנא דבכורות דקתני ואם היה כהן מטמאהו מטומאתו, אבל גבי עושי פסח שרי לה לילך שם על ידי נפוח והוא טהור אחרי כן מדשרי ליה לעשות פסחו, והכי נמי איתה בשאלתות דרב אחאי מה בין עושי פסח לשאר מצות זה הולך וטמא וזה הולך וטהור, אלמא חזינן הכא דבית הפרס אינו מטמא באהל. התם. דקאמ' דאינו מטמא באהל מיירי. בשדה שנחרש בו קבר. וההוא ודאי לא מטמא באהל כדפרי'. ה"ג בכמה הוא עושה בית הפרס מלא מענה מאה אמה. ואית ספרים דגרסי חצי מענה מאה אמה, ולא נהירא (דסבירא לן) דבהדיא גרסי' (בפ"ק) [בפי"ז מ"א] דאהלות מלא מענה המחרישה מאה אמה. והכא. בשמעתי' דתני דבית הפרס צריך ציון אלמא מטמא באהל, מיירי בשדה שאבד בו קבר, וההוא ודאי מטמא באהל דכל היכא דאיכא קבר בעיניה הוא. ואיכא למימר דהאי שדה שאבד בו קבר הוא טמא מספיק' דאוריתא, והא דאמ' בכולי תלמודא בבית הפרס דרבנן, מיירי בנחרש בו קבר, מדמייתי עלה בכל דוכתא מילתיה דרב יהודה וההיא אוקימ' בנחרש בו קבר. ואיכא למימר דשדה שאבד בו קבר אינו טמא אלא מספיקא דרבנן, מדכייל ליה תנא דשמעתי' בהדי סככות ופרעות, ובבריתא דסמוך דתני בה שלש בית הפרס הן וחשב אבד בו בהדי נחרש בו קבר, אלמא משמע דכולהו בחדא מחיתא מחתינהו, וכן נראה עיקר.
